מיוחד להורים: 7 עקרונות הקשר לילד, לבניית תחושת אמון ובטחון בשנת 2018

הפסיכולוגית וד"ר לחקר המח, שרית רותם טוענת: אפשר להחזיר ל- 97% מההורים את השליטה והניהול בבית בעזרת 'טריק' שכל הורה חייב להכיר.

ד"ר רותם: לראות משפחות שמתנהלות ביותר אמון ובטחון ובפחות מתח וכעסים זה סיפוק עצום.

זה מפתיע, שבתרגול של חצי שעה ביום ניתן לשנות את האזורים האחראים על הרגש במח. מחקרים שפורסמו בספרו של הפסיכיאטר היהודי מניו-יורק, דיוויד סיגל (2015) על המוח המתפתח תוך כדי תקשורת בינאישית, מתוארת הקבלה בין מקרים שבהם אנחנו נמצאים בעימות עם הילד שלנו לבין מצבים שחווינו באירועים דומים בילדות. אירועים אלה יצרו ‘פצעים’ במרכזי התקשורת הרגשית במח. התגלית המפתיעה, שריפוי האזור ה’פצוע’ במח מתרחש, כאשר אנחנו מוצאים פתרון לעימותים מול הילד שלנו.

טוב זו תגלית מעניינת אבל איך פותרים את העימותים מול הילד זה מידע שכמעט כל הורה בדורנו היה רוצה לקבל. לד”ר שרית רותם, פסיכולוגית מומחית שנחשפה תוך כדי עבודת הדוקטורט שלה במרכז לחקר המח, באוניברסיטת בר-אילן לגילויים אלה פתרון שנמצא יעיל אצל 97% מההורים.

 ד”ר רותם חיברה את הידע והניסיון בפסיכולוגיה (28 שנות טיפול) עם הגילויים בחקר המח והוסיפה תרגול בשיטה שנקראת קשיבות (Mindfullness). היא מוצאת שבדרך זו מרבית ההורים מצליחים  לפתור את התמודדויות והאתגרים עם הילדים מן השורש. שלא כמו חלק מהשיטות המציעות  פתרון נקודתי לבעיה ספציפית שעלולה לחזור בסיטואציה שונה. בדרך זו ד”ר רותם מכוונת הורים להבין מה גורם להם להגיב באופן מסוים, ושיש באפשרותם לבחור את התגובה שלהם. בכך, נוצר ריפוי במרכזי התקשורת הרגשית במח, ותהליך זה מאפשר להם קשר אוהב של אמון יעילות ובטחון בעצמם כהורים ועם הילד שלהם.

אולי יעניין אותך:

סדרת הדרכות אינטרנטיות איך לגרום להורה להגיב בצורה יעילה ולא אוטומטית .

איך לעזור לילד לגדול עם הרגשת ביטחון וערך עצמי

שאלנו אותה איך הידע הזה יכול לתרום למשפחות להתנהל יותר ביעילות כבר היום?

אין זה סוד, מרבית ההורים היום, מתקשים לשלוט ולנהל משפחה כפי שהיו רוצים, ולא משנה מה השכלתם ותחום עבודתם, ובאיזה רמה סוציואקונומית הם חיים. במקביל, מחקרים רבים בעשור האחרון מדווחים על רמות חרדה גבוהות יותר בקרב ילדים ובני נוער, תגובות תוקפניות וקשיים בקשת רחבה של קשיי שליטה עצמית וויסות רגשי. נראה כי מציאות החיים השתנתה, אבל גישת החינוך ודרכי הפעולה של ההורים עדיין לא. אם נמשיל את זה לעולם הטכנולוגיה, זה כמו מחשב חדש שעובד עם ‘מערכת הפעלה’ לא מעודכנת, ואין סנכרון. בעצם על פי דימוי זה, חשוב שהמשפחה תעדכן ‘גרסה’ ותפעל לפי גישה מתקדמת שתכניס לבית דרכים, שפה ותקשורת מותאמים למשפחות בשנת 2018.

אני פוגשת מידי יום משפחות עייפות, מותשות ממה שהן מכנות, ה’מרתון של החיים’, ומחפשות בכל דרך אפשרית פתרון לקשיים. התחושה שעולה שוב ושוב היא תחושת חוסר אונים של כל בני המשפחה. אני עובדת איתם על הפחתת תחושת האשמה והפנמת המסר, שיש מוצא, למימוש החלום המשפחתי שלהם. הם מבינים, שבזמן קצר יחסית ניתן לשנות את צורת התקשורת והיחס בין בני המשפחה בבית, מערכות היחסים יכולות להתנהל בפחות צעקות ומריבות, ובהרבה יותר מעורבות, קירבה רגשית ופתיחות. ההורים הם המפתח לשינוי, בהשתדלות משותפת ומאמץ לא רב, מעדכנים את ה’גרסה’ ומנהלים על פיה את המשפחה. מבחינתי, אין סיפוק גדול מזה. כשאתה רואה משפחות שמצליחות בזכות 30 דקות ביום שלקחו על עצמן להשקיע, לתכנן וליישם את מה שהן למדו, ובכך יוצרות שינויים נוספים גם בתחומי חיים אחרים, זו בכלל חגיגה גדולה.

ילדים רוצים את החופש  להחליט בעצמם, וגם הורים חושבים שזה עדיף, בעצם למה לא?

ד”ר רותם:  ממצאי מחקרים מהעשור האחרון ואף כבר לפני כן, מעידים, שהמציאות הזו, של חופש בחירה, ושחרור מוקדם מידי של ילדים לניהול עצמאי של בחירותיהם, מתפרש אצלם כחוסר אכפתיות והעדר פניות של ההורה כלפיהם, [Omer, H. Taylor & Francis. (2017). Parental Vigilant Care: A Guide for Clinicians and Caretakers. ‏]. חוויה זו, של חופש בחירה, נחווית רגשית כנטישה והזנחה, ועל כן טומנת בחובה סיכון גבוה יותר לפגיעות בדימוי ובביטחון העצמי של הילד, לרמת תפקוד נמוכה יותר של הילד, ומעלה את הסיכון לקשיים ב’וויסות רגשי’ [Rutherford, H.J., Wallace, N. S., Laurent, H. K., & Mayes, L. C. (2015). Emotion regulation in parenthood. Developmental Review, 36, 1-14.‏[. ממצאים אלה חוזרים על עצמם במחקרים שונים, ומעידים שוב ושוב על סימפטומים אלה, ואף גרועים יותר משנת מחקר אחת לשנייה.

לעומת זאת, השגחה ומעורבות הוריים, גם כשהילד מבטא התנגדות, כועס ומאשים אותם בנטיות ארכיאולוגיות של ‘חפירות’, מנבאים אצל הילד חוויה של בטחון מוגבר, שייכות ומשמעות. הוא מרגיש שאכפת להורים ממנו, והוא חשוב עד כדי כך, שהוריו מפנים זמן עבורו וזה מתפרש אצלו כחוויית שייכות ושותפות זאת, על חשבון הזמן הפרטי שלהם, אותו הם יכלו להקדיש לבילוי אישי, או בילוי עם חברים. מעורבות חיובית זו בונה אצל הילד קומה יציבה של ‘חוסן’, שכולל דימוי ותחושת ערך עצמי גבוהים יותר.

מידע שלא עודכן והותאם לתקופה, ושאינו מבוסס על ניסיון מקצועי מהימן, מטעה משפחות ואף גורם להן לנזקים.

יש לך קליניקה משגשגת, אז למה חשוב לך לצאת אל עולם האינטרנט?

ישנן שתי ירושות יציבות שאנו מעניקים לצאצאנו האחת היא שורשים השנייה היא כנפיים (הודינג קרטר ג’וניור),

 הפתגם הזה, חרוט על דגל העשייה שלי מאז שהתחלתי לעבוד עם משפחות. זה כמעט 30 שנה בהם אני עובדת בקליניקה שלי ולסירוגין באקדמיה. העניין הוא שאני פוגשת גם לא מעט משפחות שלא יזמו פניה לאיש מקצוע, מסיבות מגוונות, ובעיקר בשל מודעות נמוכה לצורך ל’עדכן גרסה’ ל’תוכנת ההפעלה’ של ניהול המשפחה שלהם. לכן הם לא מודעים לדרכים להתמודד עם האתגרים של המציאות הפוסט-מודרנית של שנת 2018. בנוסף, המידע שהן כן נחשפות אליו, לרוב לא מעודכן ולא מבוסס על ניסיון מקצועי מהימן, ולעיתים אף מטעה וגורם להן לנזקים כמעט בלתי הפיכים. בעזרת הקורס האינטרנטי ניתן להגיע לקהל רחב יותר, ההורים נחשפים לקורס בזמן ובמקום שנח להם באנונימיות מלאה ובכך הוא מייצר שינויים בקשרים בין בני המשפחה, במשפחות רבות יותר.   בכך אני מרגישה שאני מגשימה את הייעוד שלי באופן רחב יותר.

לסיום אם אפשר, לקבל איזה ‘טיפ’ על חשבון הבית, מה נכון לעשות כשהבן סגור בחדר עם המחשב, או הפלאפון שלו,  ולא רוצה לשמוע מאף אחד?

ד”ר רותם : ‘מחייכת’ כמובן שאין תגובה אחת שנכונה לכל ילד שנמצא במצב הזה, זה מאוד משתנה, ואף פעם אין אמת מוחלטת. יחד עם זאת, חשוב לשים לב, באותם רגעים שהוא נכנס והסתגר בחדר, מה היה שם? איזה מסר הוא ניסה להעביר לנו, ואיזה מסר חשוב לנו להעביר לו? חשוב לזכור, כי דווקא ברגעים שהוא במצוקה, כשהוא מבקש שנעזוב ונניח לו, בתוך תוכו ייתכן מאוד שהוא זועק להיפך הגמור. תמיד יעיל להזכיר לו שאוהבים אותו, ולא משנה מה קורה, ועם מה הוא מתמודד, הם אתו. אחד הפחדים הנפוצים ביותר, הוא הפחד מבדידות, ומאובדן אהבה. לכן כשאתם חושבים איך להגיב, עצרו, קחו נשימה עמוקה, נסו להבין מה מניע אתכם ואותו באירוע הנוכחי, והכי חשוב, אל תשלפו מהמותן, תגובה אוטומטית. חשוב לזכור, שאתם המבוגר האחראי כאן, ועליכם מוטלת האחריות, ואתם קובעים את הכללים בתקשורת, אבל עם מחשבה והבנה מלאה של המקום והגיל של הילד שלכם.

אני זוכרת מקרה, של אימא שהייתה בעצמה ‘מנחת הורים’ והבת שלה בת ה-14 מחוננת, עם יכולות חשיבה מעולות, אבל עם לקות למידה, החליטה שהיא לא יוצאת יותר מהמיטה, וכמובן גם לא לבית הספר. לנערה הזו היו גם קשיים עצומים ב’תפקודים ניהוליים’ ובניהול קשרים חברתיים. חברותיה למקצוע של האם, ייעצו לה להניח לה, להרפות מהמתח, לשחרר ולזרום, בטענה שכשיימאס לה, היא תמצא את הדרך מהמיטה לבית הספר בכוחות עצמה. לאחר מס’ שבועות שהמצב לא השתנה, היא התקשרה אליי בהמלצת יועצת ביה”ס. כמובן, ערכנו תהליך של בירור, והתברר שהילדה אמנם, נזפה בהם באמירות, “תניחו לי, ותפסיקו לחפור” אך, בתוך תוכה זעקה לעזרה, וחיכתה בכיליון עיניים לתמיכתם הרגשית ולהתערבותם. היה לה קשה לבטא זאת, עקב בושה ותחושת אשמה לאחר חווית פגיעה ואירוע דחייה חברתית שחוותה בבית הספר.

אימהות שהשתתפו עם ילדיהן בתוכנית ההתערבות, הפכו לרגישות ויעילות יותר וגברה אצלם תחושת מסוגלות הורית ומעורבות רגשית. בקרב הילדים ירדו רמת התוקפנות והחרדה והם שלטו יותר בהתנהגות שלהם.

ד”ר רותם איך אפשר לקבל עוד מידע לגבי הגישה שלך?

ניתן להירשם כאן  ולקבל מידע נוסף  לגבי הסדנאות שאני מעבירה. כרגע לפרק זמן מוגבל מתנה מדריך חינמי ‘7 דפוסי התנהלות’ בקשר המשפחתי וכיצד ליישם אותם תוך 98 ימים.