בתי מלון באילת חוייבו לשלם היטל על העסקת מסתננים

החברות המחזיקות בבתי המלון טענו כי מי שהסתננו לישראל – אינם עונים להגדרת חוק העובדים הזרים – אך טענתן נדחתה

כסף )(צילום אילוסטרציה: פיקסביי

בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל את עמדת פרקליטות מחוז דרום (אזרחי), שייצגה את פקיד השומה אילת ופקיד השומה באר שבע ברשות המיסים, דחה חמישה ערעורים שהגישו רשתות בתי מלון באילת וקבע כי חובת מעסיקים לשלם היטל על העסקת עובדים זרים עומדת גם בהעסקת מסתננים.

 המערערות, בעלות בתי מלון באילת, העסיקו עובדים ממדינות אפריקה שהסתננו לישראל, אשר לא הועסקו מכוח היתר העסקה על פי חוק עובדים זרים.

בגין ההעסקה הוציאו פקידי השומה באילת ובבאר שבע למערערות שומות מס עבור העסקת מסתננים בבתי המלון בין השנים 2008-2012 – וזאת מכוח הוראות חוק המורה על חובת תשלום היטל עבור העסקת עובד זר בשיעורים שבין 10% ל-20%.

במסגרת השומות דרשו רשויות מס תוספות מס בגין היטל עובדים זרים, וכן קנסות והפרשי הצמדה וריבית שהצטברו על סכומי ההיטל.

בנימוקי השומה טענה המדינה כי ביחס למסתננים מתקיימות התכליות שבגינן נחקק חוק ההיטל, לרבות הקטנת הפער בעלויות העסקת עובד זר לעומת עובד ישראלי, וגילום העלויות בהן נושאת המדינה, בהן שהות העובדים הזרים בישראל.

זאת, בעוד המעסיקים הם המרוויחים העיקריים משהותם של העובדים הזרים בישראל. בהקשר זה טענה המדינה כי תכליות אלה מתגשמות עוד יותר בהקשר למסתננים, כאשר מדובר בתופעה אשר המדינה מבקשת למגר.

החוק לעובדים זרים – הושת גם על מסתננים

בית המשפט קיבל את עמדת המדינה וקבע כי נוכח תכליתו של חוק ההיטל, יצירת תמריץ שלילי להעסקת עובדים זרים על ידי ייקור העסקתם כדי לצמצם את הפער בין עלויות העסקה של עובד זר לבין עלויות העסקת עובד ישראלי, מתחייבת פרשנות לפיה מסתננים הם “עובדים זרים” לצורך חוק ההיטל.

זאת, כמדיניות של העדפה מתקנת על רקע מסקנתו של המחוקק בדבר ההשפעה השלילית של העסקת עובדים זרים על שוק העבודה בישראל.

בית המשפט קבע כי משהוחל ההיטל על העסקת עובדים זרים בעלי היתר עבודה בישראל הכפופים למכסות בענפי התעסוקה, הרי שיש להחילו מקל וחומר גם על עובדים שהסתננו לישראל, לא קיבלו היתרי עבודה בישראל, ולא נקבעו לגביהם מכסות.

עוד קבע בית המשפט כי פטור מהיטל במקרה של מסתננים, יכול דווקא לעודד העדפת העסקת עובדים זרים שאינם ברי הרחקה, על פני עובדים זרים בהיתר ועל פני תושבי ישראל, ומשכך לעודד המשך הסתננות לישראל לצרכי פרנסה – תופעה שהמדינה מבקשת למנוע.

 בית המשפט קבע בהחלטתו כי “העובדים לא הוכרו בתקופה הרלוונטית כפליטים. אין חולק על כך שיש לאפשר להם לחיות ולהתפרנס בכבוד, כל עוד הם נמצאים בתחומי המדינה. עם זאת, ההיטל אינו מוטל על העובדים, אלא על המעסיקים – וזאת כאמור, למעשה, כדי ליצור העדפה מתקנת לטובת עובדים ישראלים. כל עוד לא יוכרו כפליטים, וכל עוד לא הוחרגה העסקתם מפורשות, מתחולת ההוראה בדבר תשלום ההיטל, אין מקום להחיל לגביהם פרשנות, החורגת מלשונו של החוק ומתכליתו”.