“אני רוצה להיות אמא משמעותית, לא רק לתקתק מקלחות וארוחות…”

קצב החיים המטורף שהתפתח בשנים האחרונות, גורם ל-75% מהאמהות לעבוד מחוץ לבית, לתזז בלי סוף בין מיליון מטלות שונות ולסיים כל יום "עם הלשון בחוץ". הראשונים להיפגע: הילדים שלנו. אידן ברגר, מאמנת אישית לאימהות, מסבירה איך בפגישה אחת אפשר לפתור כ- 80% מהבעיות שנוצרות בבית כתוצאה מהמציאות החדשה, שבה לאימהות יש מעט מאוד זמן עם הילדים שלהן.

אין ספק. המציאות היומיומית של אימהות בימינו, מורכבת ומאתגרת מאי פעם.

אף אחת מאיתנו לא בחרה בזה, אך עדיין נולדנו לתקופה שבה התפקיד ה”מסורתי” של אימהות קרס ממזמן ובמקומו מתעצב לו תפקיד אימהי חדש למדי. דרישות התפקיד כבר לא ברורות כבעבר והן הולכות ומתרחבות מיום ליום. אידן ברגר (38), מאמנת אישית של אימהות, מסכימה עם הטענה ומוסיפה: “אימהות של היום נדרשות לתמרן בתנאים כמעט בלתי אפשריים…”.

למה את מתכוונת “תנאים בלתי אפשריים”?

נתחיל בזה ש- 75% מהאימהות היום עובדות מחוץ לבית. ואני מדברת איתך על אימהות לילדים צעירים, שצריך להסיע אותם למסגרת ולהחזיר הביתה. מי שעושה את זה בד”כ זו האמא. תוסיפי על זה את המצב הכלכלי של היום, שמלכתחילה דוחף אימהות לצאת לעבודה, אבל הוא גם יוצר מצב שבו האבא נאלץ לבלות יותר שעות בעבודה. אז מי לרוב מבלה את אחה”צ עם הילדים? האמא כמובן. מי (עדיין) אחראי לרוב המטלות בבית? שוב האמא. במילים פשוטות כל אמא ממוצעת היום נאלצת לג’נגל בין מליון תפקידים ומשימות, וכדאי שבכולם היא גם תצליח, נכון? אז זהו… שזה לא תמיד הולך. אין אמא שאני מדברת איתה שלא אומרת לי “אני מסיימת כל יום עם הלשון בחוץ…”. ואת יודעת מה הכי נורא בעיניי? שמי שבאמת משלם את המחיר על כל הדברים האלה, זה הילדים שלנו.

לדבריה של ברגר (נשואה + 5), הגורם העיקרי לכל הקשיים והאתגרים איתם מתמודדת כל אמא בימינו, הוא “קצב החיים המטורף שהתפתח בשנים האחרונות”. המציאות המורכבת הזו, טומנת בחובה מלכודת נסתרת לכל אמא הבאה בשעריה.

לפי ברגר, לא ברור אם המהפיכה הפמיניסטית עשתה טוב לאימהות. “אין ספק”, היא אומרת, “שבכל הקשור לשיוויון נעשו שינויים מבורכים. אך בכל הקשור לנשים שהן אימהות, כאן המצב מורכב קצת יותר”. כשביקשתי לדעת למה כוונתה, ענתה כי אמנם יותר ויותר נשים בימינו מקדישות זמן ללימודים, לפיתוח קריירה ולהגשמה עצמית, אך המציאות של היום, לדבריה, לא מאפשרת לאימהות להנות מפירות המאמץ.

מה בעצם את אומרת, שאימהות לא יכולות לפתח קריירה?

חשוב לדייק, אימהות בהחלט יכולות לפתח קריירה. המציאות מוכיחה את זה חד משמעית. יחד עם זאת, יש לזה מחיר לא פשוט. תראי, עם כל השינויים החברתיים שחלו בעשרות השנים האחרונות, במרחב הביתי – כמעט ולא חל שינוי. עיקר הנטל של הטיפול בילדים ובבית עדיין מונח על כתפיה של האמא. ומה יוצא מזה? שני דברים בעיקר: אחד, האמא הרבה יותר עמוסה מבעבר. היום היא לא רק “אחראית” על משק הבית, אלא שותפה מלאה גם בהכנסות. במילים פשוטות כל אמא עובדת, למעשה מנהלת שתי קריירות במקביל.

ושנית, אין זמן. הרי כמות השעות ביממה לא השתנתה. וכשזו המציאות – שיש מליון דברים לעשות ולהספיק, אבל יש רק אמא אחת שהרוב המוחלט של הדברים נופל עליה, אז כן- הילדים משלמים את המחיר. כי אמא עייפה וטרודה, ותמיד יש עוד משהו לעשות ולהספיק, והיא חסרת סבלנות ולפעמים עצבנית. ואלה ממש לא תנאים אידיאליים לגידול ילדים. רק השבוע אמרה לי אחת האימהות שפשוט נמאס לה לחזור כל יום הביתה רק בשביל לתקתק לילדים מקלחת וארוחת ערב. הניסוח המדוייק שלה היה ‘אני מרגישה אמא בלי משמעות’. ולצערי הרב, אני חושבת שזה מתמצת את המציאות של הרבה אימהות היום.

אז זה לא שאימהות לא יכולות לפתח קריירה, אלא שהמחיר של זה הוא מאוד גדול. כי השוויון בנטל לצערנו, לא נכנס למרחב הביתי. ובת’כלס, אין ממש חלופה לאמא בבית.

ברגר לא מחפשת אשמים. היא מתארת את רצף השינויים שחלו בחברה כמובילים למציאות המורכבת הזו. המבנה המשפחתי עבר שינויים רבים כך שהתמיכה הפיזית והנפשית שהייתה מנת חלקה של כל אם טריה, חסרה בימינו. זו הסיבה, לדבריה, שרוב האימהות היום חסרות את הכלים להתמודדות עם הילדים. “אם בעבר לכל יולדת היה צי של סבתות, דודות, אחיות ואמא צמודה כמובן, שכולן היו לצידה של האם הצעירה והדריכו אותה בכל שלב בדרך, היום הפונקציה הזו איננה. והבעיה היא שלא קמה לה שום חלופה. אז מאיפה אימהות אמורות לדעת מה ואיך לעשות?”

המצב הזה, טוענת ברגר, מביא הרבה אימהות היום לגישה של “ייצור שקט תעשייתי”. והיא מסבירה כי הרבה אימהות עושות כל מה שאפשר ובלבד שישמר השקט בבית. אחד הביטויים הבולטים של המצב הוא צפיה לא מבוקרת במסכים השונים, כבילוי מועדף. “תראי, זה לא שיש אימהות שלא רוצות להשקיע בילדים שלהן, הן פשוט לא מצליחות לג’נגל בין כל המשימות ביום. וכשיש כ”כ הרבה מה להספיק, למי יש כוח לריבים וויכוחים עם הילדים? ברור שלאף אחת! אז אם טלויזיה נותנת קצת שקט – אז שיהיה. ופה בדיוק טמונה הבעיה, כי לא טיפלנו בכלום. אמנם נמנע הריב או הויכוח, אבל גבולות לא הוצבו, שיחה לא התקיימה, ערכים של כבוד, שת”פ וכו’ לא מקבלים ביטוי. וכשאותן אימהות כן מנסות להציב את הגבול או להשיג שת”פ, הן משתמשות בשיטות הישנות של איומים ועונשים (שכבר מזמן פשטו את הרגל) ואז אנחנו רואים את כל המצבים המאוד לא נעימים של צעקות וריבים וחוסר כבוד וכעס נוראי של כולם על כולם.

בשביל זה יש הדרכות הורים, לא?

תראי, זה לא סתם שבשנים האחרונות אפשר למצוא כ”כ הרבה אנשי מקצוע מתעסקים עם התחום הזה של הורות וחינוך. זה צורך שבא מהשטח, כי הורים הבינו שמשהו השתנה, שהדברים כבר לא עובדים כמו פעם וצריך לקום ולעשות מעשה. הם מאוד חוששים כי השיטות שהם מכירים כבר לא עובדות.

ברוב המוחלט של המקרים, מי שלוקח את הדברים לידיים זו האמא, וזה לא מפתיע. אגב, אני חייבת לציין שהחשש של אותן אימהות מוצדק. אם אני מסתכלת על כל האימהות שעבדתי איתן לאורך השנים, אז החשש של כולן משותף – כולן פוחדות מזה שהן פוגעות בילד בגלל שהן לא מצליחות להשקיע בו כמו שהיו רוצות. הן חוששות שזה יפגע לו בהתפתחות ובביטחון העצמי, וביכולות החברתיות והלימודיות. ואז זה אולי גם יפגע לו בזוגיות עתידית וביכולת למצוא עבודה שבאמת מתאימה לו וכך הלאה. וכמו שאמרתי קודם, הן צודקות…

המחקרים אכן מצביעים על כך שקיים קשר ישיר בין מערכת היחסים של ההורים עם הילד  לבין ההתפתחות שלו. הקשר בינהם משפיע בצורה מאוד משמעותית על ההתפתחות של הילד, על היכולות החברתיות שלו, על הביטחון העצמי שלו ועוד. ברגר טוענת כי אותה מערכת יחסים של אמא וילד נפגעת בעקבות המציאות החדשה שלא מותירה לאימהות יותר מידי זמן להשקיע בילדים שלה.

האם יש דרך למנוע את המצב הזה? שהילדים לא ישלמו כאלה מחירים?

לשמחתי הרבה בהחלט כן. נתחיל מזה שכמו כל התקדמות בחיים, כדאי שנתאים את עצמנו לשלב המתקדם ולא נשאר מאחור. ובהקשר של הילדים גם כאן השתנו המון דברים, ומה שעבד בעבר ממש לא תקף בימינו. זו הסיבה שצריך ללמוד מה כן עובד היום. איך כן אפשר להשקיע בילד, גם אם אני אמא עובדת. איך כן אפשר להשיג את שיתוף הפעולה של הילד, בלי ויכוחים, ריבים וצעקות. פשוט ללמוד דברים חדשים שמותאמים למציאות החדשה של היום.

וזה מה שאת עושה עם אימהות?

בין היתר, כן. תראי, אני אגיד לך את האמת. אני בתחום של ליווי אימהות כבר למעלה מ-10 שנים. בהתחלה גם אני עבדתי בשיטה של תהליכים ארוכי טווח. 10-12 פגישות. ואז בשנתיים האחרונות התחלתי לזהות מגמה חדשה. אימהות פשוט איבדו את הסבלנות לתהליכים. הן רוצות תוצאות כאן ועכשיו. בלי כל המסביב. אז התחלתי לעשות פגישות ממוקדות ולתת כלים ת’כלס – קחי ותיישמי.

ואת רוצה להגיד לי שפגישה אחת יעילה כמו מספר פגישות?

לפעמים אפילו יותר. ואני אגיד לך בדיוק למה. את בטח מכירה את כל הסדנאות שמציעים היום להורים, נכון? עכשיו, אין לי מילה אחת רעה להגיד עליהן, להפך. הן מבורכות. אבל… לרוב האימהות זה פשוט לא מתאים. אמא שהיא עסוקה, טרודה, עייפה, שאין לה שניה לנשום, הפתרון הזה פשוט לא מציאותי בשבילה. א’, כי באמת אין לה זמן. וב’, כי אין לה סבלנות לחכות עכשיו 3 חודשים לקבל תוצאות. היא צריכה משהו מיידי. היא רוצה תוצאות כאן ועכשיו.

ופגישה אחת פותרת לאותה אמא את כל הבעיות…?

ממש לא. אבל זו גם לא המטרה. תראי, ברור שאפשר למשוך כל נושא על 12 פגישות, אבל אין צורך. וזו הסיבה שבחרתי בשיטה של מיקוד. פגישה אחת שמתמקדת בבעיה הכי אקוטית של האמא, תתן לה את המענה הכי מדוייק. בסוף הפגישה האמא יוצאת עם פתרונות מאוד מדוייקים לבעיה שלה, מה ואיך היא צריכה לעשות, בלי כל התאוריות מסביב. עקרון פארטו עובד גם כאן: תשקיעי 20% מאמץ ממוקד ומדוייק ותקבלי 80% מהתוצאות שאת רוצה. אז להגיד לך שזה פותר לה את כל הבעיות בחיים? לא. אבל משהו כמו 80% מהבעיות בבית כן נפתרות אחרי פגישה כזו. וזה המון.

את יכולה לתת לי דוגמא למשהו שאת מלמדת בפגישות האלה? איזשהו טיפ לאימהות שקוראות עכשיו את הכתבה?

יש משפט מאוד חכם, שאומר ‘אדם אולי לא יזכור מה עשית או אמרת, אבל הוא לעולם לא ישכח איך גרמת לו להרגיש’. זו הסיבה שאני תמיד אומרת לאימהות תפסיקו להלקות את עצמכן שאתן לא מבלות שעות עם הילדים. תתרכזו בליצור איתם חוויות משמעותיות, כי זה בסופו של דבר מה שהם יזכרו. כשהילד שלך יגדל, סביר להניח שהוא לא יזכור כמה שעות בדיוק ישבת איתו כל יום, אבל הוא לעולם לא ישכח את ה-10 דקות שהתכרבלת איתו במיטה לפני שהוא נרדם וכמה זה עשה לו טוב בלב להרדם ככה בידיים שלך.

אז את בעצם אומרת שהגודל לא קובע…?

(צוחקת) משהו כזה… כן.

שאלה אחרונה לפני שנסיים: סיפרת לי שיש לך 5 ילדים משלך.

זה בטח לא משאיר יותר מידי זמן להיפגש עם הרבה אימהות ולעזור להן?

נכון. זו גם אחת הסיבות שאני לא נפגשת עם כל אחת. לפני כל פגישה אני עושה שיחת טלפון קצרה עם האמא שמתעניינת ואני בודקת עד כמה היא רצינית. זה אולי לא נעים להגיד, אבל יש לא מעט אימהות שחושבות שיש כפתור קסמים שאם לוחצים עליו החיים משתנים. כולנו יודעים שזה לא עובד ככה. אז מאוד חשוב לי לבחור עם מי כן לעבוד. אמא שמבינה שהכוח לעשות שינוי נמצא אצלה בידיים, ומה שחסר לה זה רק את הכלים הנכונים – איתה אני רוצה לעבוד.

ואיך אפשר להגיע לשיחה כזו איתך?

אני אתן לך קישור שתוכלי לפרסם ואז כל אמא שתרצה לבדוק אפשרות לפגישה איתי תוכל להשאיר מספר טלפון ואני אחזור אליה.

ליצירת קשר עם אידן – לחצי כאן